מתוך הספר: “להטיס את הפרפרים במבנה” מאת עופר רשף.
כך הכול התחיל…
“אתה. אתה תתרגל העברת פעולה עכשיו…” אמר אודי, המדריך בקורס ההדרכה בצופים, לנער שישב במעגל לצד חמישה־עשר נערים ונערות נוספים, חברי שכבת החמישיות בשבט “הנשיא” בתל-אביב.
הנער לא היה מהבולטים בשכבה. גם חבריו הקרובים לא התבלטו במיוחד, ודווקא בו בחר אודי לתרגל העברת פעולה במסגרת הקורס. אודי וחניכי הקורס ישבו על המדרכה בתוך מתחם השבט. היה זה יום חורפי קר ושמשי.
“בוא, תתחיל על בסיס מה שלמדנו.”
לעולם לא נדע מדוע בחר אודי דווקא בו, אך הייתה זו בחירה שחוללה מהפך בחיי הנער. הבחירה של אודי הייתה גם הבחירה של אותו הנער לקחת את ההזדמנות בשתי הידיים.
והנער נתן את כולו בתרגיל, כאילו חייו היו תלויים בכך. ולא ידע שאכן כך הדבר…
החניכים היו המומים, ואודי כל-כך התרשם, שאף סיפר על כך למדריך השכבה. כמה חודשים לאחר מכן קיבל אותו נער להדריך את הקבוצה בשכבת הגיל הגבוהה והיוקרתית ביותר. רק שלושה מתוך עשרות החניכים קיבלו את הזכות והכבוד להדריך שכבת גיל זו.
הצלחתו בהדרכה באותה שנה הובילה לשנתיים נוספות של הדרכה בשכבת ח’, ולאחר מכן הוא היה הבחירה הראשונה של הנהגת השבט להדריך את שכבת ט’. היו אלה שלוש שנים, שבהן הופיע הנער אינספור פעמים מול קהל נערים, ובקיץ 83, כשהדריך בעצמו בקורס ההדרכה המסכם, עמד מול מאות חניכים – דיבר, הלהיב, שר, וכולם אחריו.
היו אלה השנים שעיצבו את דמותו, את ערכיו, והיוו את הבסיס למה שלימים יהיה הייעוד והמקצוע שלו: להשפיע על איכות החיים של אנשים באמצעות הדרכה, פרזנטציה והופעה מול קהל.
“אתה. אתה תתרגל העברת פעולה עכשיו…” אמר לי אודי, ומשהו בתוכי נתן לי את הכוח ואת האומץ לקחת את ההזדמנות. אז לא ידעתי כי יהיה זה אולי היום, הרגע, המשמעותי בחיי.
מאז כבר קרוב לשלושים וחמש שנים אני מופיע מול קהל. תמיד מצאתי את עצמי בתור חייל, חניך בקורס מ”כים, ואף בקורס קצינים, מתבקש להיות הנציג שידבר בשם כולם. בקורס קצינים ובקורס מ”פים עברתי סדנת פרזנטציה בבית הספר למנהיגות של צה”ל. רצה הגורל ואותו מנחה, מאיר יעקב, הנחה אותי בשתי הפעמים. עד היום נשארנו בקשר מקצועי. הדרכתי בקורס קצינים בבה”ד 1, הייתי קמב”ץ גדוד וצברתי אלפי שעות הופעה בפני קהל עוד בטרם הייתי מ”פ בחטיבת הנח”ל…
לקריאת הספר ורכישת המהדורה הדיגיטלית »
